Here i am
טוב,אני לא פה הרבה כי התחלתי עבודה חדשה,אמנם בחצי משרה אבל יש לי
עוד חצי משרה בבית.החיים שלי כמו הוריקן,קמה בבוקר מתארגנת,מעירה את
הילדים ואת הבעל,מארגנת אותם,מסיעה אותם לגן,נוסעת לעבודה,חוזרת בצהריים
לאסוף את הילדים,מחממת את האוכל,אוכלים,עושה כביסות ואזזזזז אני נכנסת
למיטתי שזה המפלט שלי לשקט (כשהילדים נותנים לי,כי יש להם אלף שאלות בדיוק
שאני נחה)ואז שוב קמה ,תולה את הכביסה,מכינה אוכל שיהיה למחרת,מסיעה
לחברים/יומולדת/פעילות בגן/גן שעשועים וכו' ….ואופס מגיע הערב שוב ארוחת ערב,
מקלחות,סיפורים ואזזזזזז שקט,השקט שלי עם בעלי היקר שעוזר לי מאד בכל המשימות
המטורפות האלה שפעם (לפני שבוע) הייתי עושה אותם בנחת,בבוקר,בזמן שלי.
אבל שלא תחשבו שאני מתלוננת אני נהנית מאד,לא יודעת אם מהעבודה עצמה (במזכירות
של מכללה אקדמאית,קצת בורינג) אלא מהסיפוק,לא יודעת להסביר אבל אני מסופקת,
עייפה אך מרוצה.
שמלה-טי.אן.טי
סיכה-אני הכנתי
שרשרת-ישנה,לא זוכרת
7 תגובות:
התגעגנו
איזה יופי של שמלה! אני לגמריי אובססיבית לשמלות מקסי לאחרונה!
מזדהה עם תחושת ה"הוריקן"...
בהצלחה בעבודה החדשה.
לירון-נגיע בקרוב....
רויטל-השמלה לא חדשה היא נקנתה בעונה הקודמת אבל אני מזדהה,בכלל שמלות קייציות זה כ"כ נוח.
אורית-לצערי המון אנשים מזדהים איתי.
מורנצ'וק אני שמחה בשבילך עם כל הקושי כיף לצאת מהבית את תראי שתוך חודש הכל קטן עלייך עד שתיכנסי לשיגרה שיהיה המון המון בהצלחה!!!!
לבנת-תודה רבה רבה,אחרי שבועיים אני יכולה להגיד שעדיין לא התרגלתי.
מזה הטירוף הזה?! ככה כולם חיים?!
אמאל'ה!!!!
לא קל בכלל לעבוד, גם משרה חלקית, עם ילדים. אבל זה נחמד גם לצאת מהבית ולבלות במחיצת אנשים מבוגרים. אני נוהגת לשים לעצמי פתקים קטנים, כמו מפה מפות, לתזכר לעצמי מה, איפה, מתי, כמה ולמה לכל היום.
הוסף רשומת תגובה